אין ספק שהדבר הכי חשוב לעשות אחרי השקתו הרשמי של בלוג בנושא פנקייקס זה לאכול כאלה.
אז הכנתי כמה.

קבלו אם כן את המתכון הקלאסי לפנקייקס (עם התאמות קלות למצרכים שיש כאן) מתוך Betty Crocker's New Picture Cookbook מהדורת 1961 (אגב, בטי קרוקר, שהיתה מרתה סטיוארט לפני שמרתה סטיוארט ידעה שהיא כזו היא בכלל פיקציה שנוצרה בידי הוצאת הספרים שמוציאה לאור את הספרים "שלה" עד עצם היום הזה).

רכיבים (אני בד"כ מכפילה אותם, כמות רגילה תפיק בד"כ 6-7 פנקייקס גדולים):

• 1 ביצה
• כוס ורבע חלב
• כוס ורבע קמח תופח
• שתי כפות שמן/חמאה
• כפית סוכר
• חצי כפית מלח

מקצה שיפורים: במקום חלק מכמות החלב, להשתמש בגביע יוגורט בעל "מתיקות מעודנת"

מערבבים היטב (רצוי בבלנדר, שהבלילה תצא חלקה ואוורירית), שופכים באמצעות מצקת/כף כמות מתאימה (כלומר לא הרבה) אל המחבת שחוממה מראש עם מעט שמן (הערה: ספריי שמן עובד פה פצצות, בעיקר אם יש לכם מחבת טפלון).

מטגנים עד שמתנפח ומבעבע.
הופכים.
מטגנים עוד דקה-שתיים או עד שמשחים מלמטה.
מורידים מהאש.
וחוזר חלילה.
עד שנגמרת הבלילה.
אוכלים.

ולסיום, ללא קשר לכל מה שקראנו עד כה, כמה מילים ברצינות, כי יהונתן (שהוא חבר של כבוד בעמותת הפנקייקסאים) שאל אם יש מצב לכך שאכתוב פוסט על פנקייקס וחוק המאגר הביומטרי, שהוא בעיקר עניין פולשני, מגוחך, ומועד לפורענות באופן שיפגע בכולנו הרבה יותר משיעזור לרשויות, שמדגים בעיניי עד כמה המדינה שאנו חיים בה תופשת באופן אפריורי את כל אזרחיה כאשמים אלא אם כן הוכחה חפותם.

אז הנה, קלינגר, הפנקייק הזה הוא בשבילך: